הפסקת האש לא יצרה רגיעה אחת: כך השווקים בעולם מתמחרים מציאות מפוצלת

אותו אירוע, שלוש תגובות

מי שניסה למצוא הבוקר כותרת אחת שתסביר את כל מה שקרה בשווקים, כנראה התקשה. בתל אביב הפסקת הלחימה התקבלה כמעט כהקלה מיידית: המדדים המובילים עלו, מניות הביטוח בלטו, וגם מניות שנחשבות רגישות במיוחד לסיכון המקומי התחזקו. באירופה התמונה הייתה אחרת לגמרי, עם ירידות במדדים המרכזיים. ובשוק הנפט התקבלה בכלל תגובה שלישית: לא רגיעה, אלא עלייה במחירים.

אין כאן סתירה. זו פשוט המחשה לכך שהשווקים לא מתמחרים את אותו דבר, גם כשהם מגיבים לאותה כותרת. כל שוק בוחן את האירוע דרך מידת החשיפה שלו, דרך הזיכרון הקרוב שלו, ובעיקר דרך השאלה איזה סיכון הוסר בפועל ואיזה רק נדחה.

למה תל אביב הגיבה מהר

בשוק המקומי, התגובה החיובית הייתה כמעט טבעית. כשיש יציאה, אפילו זמנית, ממצב של הסלמה, הדבר הראשון שמתעדכן הוא תמחור הסיכון המקומי. זה בולט במיוחד בענפים כמו ביטוח, בנקאות, תחבורה ותעשייה, שבהם הפעילות השוטפת רגישה במיוחד לאי ודאות ביטחונית.

העליות במניות הביטוח לא היו מקריות. השוק נוטה לראות בענף הזה מעין מדד לנורמליזציה. לא רק בגלל חשיפה ישירה לנזקי מלחמה, אלא גם בגלל הקשר הרחב יותר לשוק ההון, לתיקי ההשקעות, להיקף התביעות וליכולת של עסקים ומשקי בית לחזור לפעילות רגילה. כשהאי ודאות נחלשת מעט, גם אם רק באופן זמני, הסקטור הזה מגיב מהר.

כך גם העלייה במניית אל על. חברת תעופה ישראלית מושפעת כמובן ממחיר הדלק ומרמת הביקוש, אבל לא פחות מהשאלה אם אנשים חוזרים לטוס, אם חברות זרות מחדשות פעילות, ואם נתיבי התעופה נתפסים כיציבים יותר. כשיש שיפור בכותרת הביטחונית, השוק ממהר לגלם אפשרות לשיפור תפעולי. זה לא אומר שהסיכון נעלם, אבל זה כן משנה את כיוון המבט של המשקיעים.

גם מניות הטכנולוגיה המקומיות, ובהן חברות שבבים, נהנו מהאווירה החיובית. כאן הסיפור כבר רחב יותר מהזירה המקומית. השוק הישראלי נשען במידה רבה על סקטור טכנולוגי שמחובר לשרשראות אספקה גלובליות, להשקעות זרות ולסנטימנט בנאסד”ק. לכן ירידה בפרמיית הסיכון המקומית יכולה לפעול כמכפיל על חברות שממילא נתפסות כחלק ממגמות עולמיות ארוכות טווח.

אירופה הסתכלה על אותה כותרת וראתה משהו אחר

בבורסות אירופה, לעומת זאת, התגובה הייתה זהירה הרבה יותר. הירידות במדדים המובילים מלמדות שהמשקיעים שם לא מיהרו לאמץ את רעיון הרגיעה. מבחינת משקיע אירופי, הפסקת אש באזור רגיש אינה בהכרח סוף המשבר. לא פעם זו רק הפוגה טקטית, ולעיתים אפילו שלב שמגדיל את חוסר הבהירות.

הסיבה הראשונה קשורה לאנרגיה. אירופה אמנם פחות תלויה כיום בכל חבית שמגיעה מהמזרח התיכון בהשוואה לעבר, אבל היא עדיין רגישה מאוד לזעזועים במחירי הנפט והגז. הסיבה השנייה היא שאלת האמינות. השוק האירופי לא בוחן רק את ההודעה עצמה, אלא גם את היכולת שלה להחזיק. כשיש טענות להפרות, חילופי האשמות או סימנים לכך שההסדר שברירי, המשקיעים מעדיפים לא למהר לתמחר אופטימיות.

וזה ההבדל המרכזי מול תל אביב. השוק המקומי מגיב קודם כול להפחתת לחץ מיידית. אירופה, מנגד, שואלת אם הסיכון האזורי באמת פחת. כשהתשובה לא ברורה, התגובה נשארת הגנתית יותר. לכן אותו אירוע יכול לייצר עליות חדות בשוק אחד וירידות מתונות בשוק אחר.

שוק הנפט סיפק את האות החד ביותר

מי שחיפש אינדיקציה לשאלה אם המשקיעים מאמינים ברגיעה עמוקה יותר, היה צריך להביט דווקא בנפט. המחירים עלו, ולא מעט. זה רמז לכך שהשוק הגלובלי עדיין דורש פרמיית סיכון גיאופוליטית. כל עוד קיים חשש לפגיעה בנתיבי שיט, לשיבושים בהובלה הימית או להידרדרות מחודשת במרחב שמחובר לאספקת אנרגיה עולמית, מחירי הנפט נוטים להישאר דרוכים.

מבחינה כלכלית, זה החלק המדאיג יותר. התייקרות בנפט לא נעצרת בבתי הזיקוק. היא מחלחלת לעלויות הובלה, ייצור ותעופה, ולעיתים גם לציפיות אינפלציוניות. עבור בנקים מרכזיים שכבר ניסו להתקדם לעבר סביבת ריבית רגועה יותר, זו תזכורת לכך שזעזועים גיאופוליטיים עלולים להחזיר לחצים במהירות.

ועדיין, צריך להיזהר ממסקנות חדות מדי. שוק הנפט ידוע בתגובות מהירות ולעיתים תנודתיות. ובכל זאת, כשהבורסה המקומית משדרת הקלה בזמן ששוק האנרגיה העולמי מתייקר, קשה להתעלם מהמסר: המשקיעים מבדילים בין הקלה נקודתית לבין פתרון עמוק יותר.

לא רק מלחמה: גם הכלכלה הגלובלית נעשית מפוצלת יותר

יש לסיפור הזה גם שכבה רחבה יותר, שלא מתחילה ונגמרת באירועים הביטחוניים. במקביל למתיחות האזורית, ענקיות טכנולוגיה אמריקאיות מקשיחות עמדות מול סין ומדברות בגלוי על אובדן כלכלי כתוצאה מהעתקה, זליגה או “זיקוק” של מודלים מתקדמים. גם אם הפרטים במאבק הזה מורכבים, הכיוון הכללי ברור: הכלכלה הבינלאומית פועלת יותר ויותר לפי היגיון של מחנות, הגבלות וגידור סיכונים.

וזה משנה גם את אופן התגובה של השווקים לחדשות. אם בעבר היה קל יותר לדבר על “מצב רוח גלובלי”, היום התמונה מקוטעת יותר. יש יותר תגובות מקומיות, יותר תמחור סקטוריאלי, ויותר פער בין בורסה שמושפעת בעיקר מביטחון, שוק סחורות שמודד סיכון פיזי, וחברות טכנולוגיה שפועלות בתוך תחרות גיאו-אסטרטגית מסוג אחר.

במילים פשוטות, העולם הכלכלי לא רק תנודתי יותר. הוא גם פחות מסונכרן. לכן משקיע שרואה מסך ירוק במקום אחד ומסך אדום במקום אחר לא בהכרח נתקל במידע סותר. לפעמים זו פשוט המציאות החדשה.

איך נראה היום תמחור הסיכון

בשנים האחרונות השווקים למדו לחיות עם חדשות קשות, אבל נעשו בררניים יותר באופן שבו הן מחלחלות למחירים. אירוע ביטחוני כבר לא מייצר בהכרח תגובה אחידה בין נכסים שונים. במקום זאת נוצר תמחור רב-שכבתי:

• השוק המקומי בודק אם הפעילות העסקית יכולה לחזור למסלול.

• השוק האזורי או האירופי שואל אם קיים סיכון להתרחבות המשבר או לפגיעה בסחר ובאנרגיה.

• שוק הסחורות מתמקד בשאלה המיידית ביותר: האם אספקה ותנועה עלולות להיפגע.

• חברות טכנולוגיה ותעשיות מתקדמות בוחנות את ההקשר הרחב יותר של מאבקי כוח בין מדינות.

זה גם מסביר מדוע מניות ביטוח בישראל יכולות לזנק באותו יום שבו אירופה יורדת והנפט עולה. לא מפני שמישהו בהכרח טועה, אלא מפני שכל שוק מתמחר חלון זמן אחר וסיכון אחר.

הלקח הרחב מהיום הזה

התגובה המהירה בתל אביב שיקפה הקלה אמיתית, והשווק המקומי היה זקוק לה. אבל ההתנהגות של אירופה ושל שוק הנפט הזכירה שהעולם עדיין רחוק משגרה פשוטה. הפסקת אש יכולה לשפר סנטימנט, להפחית לחץ, ואולי גם לאפשר למגזרים מסוימים לנשום מעט. היא לא בהכרח מוחקת את הסיכון האזורי, ובוודאי לא את השבריריות של המערכת הגלובלית.

למי שעוקב אחר השווקים הבינלאומיים, ייתכן שזה השינוי המשמעותי ביותר של התקופה. כבר קשה לדבר על תגובה אחת “נכונה”. הכלכלה העולמית מגיבה כיום בכמה שפות במקביל: שפת המניות המקומיות, שפת האנרגיה, שפת הסחר, ושפת המאבק הטכנולוגי בין מעצמות. לפעמים הן מספרות את אותו סיפור. לא מעט פעמים, כמו הבוקר, כל אחת מספרת גרסה אחרת של אותו אירוע.

המידע בכתבה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני, ייעוץ ביטוחי, שיווק פנסיוני או המלצה לפעולה. לפני קבלת החלטה כדאי לבדוק את הנתונים האישיים ולקבל ייעוץ מתאים.