המרוץ הבא בבלוקצ'יין כבר פחות טכני ויותר אנושי: זיכרון, קהילה, טקסים וזהות מקומית. כך פרויקטים מנסים להיראות כמו סצנה, לא רק כמו מוצר.
המרוץ הבא בבלוקצ'יין כבר פחות טכני ויותר אנושי: זיכרון, קהילה, טקסים וזהות מקומית. כך פרויקטים מנסים להיראות כמו סצנה, לא רק כמו מוצר.
מאחורי השקות, שדרוגים ורעש שיווקי, אקוסיסטם בריא מזכיר יותר עיר חיה מאשר מוצר נוצץ. ארבעה מקומות שונים מציעים שיעור מפתיע על בנייה לטווח ארוך.
לא כל שינוי בקריפטו מתחיל בטוקן חדש. לפעמים הוא מתחיל כשמערכת ותיקה מוצאת סיבה טובה להיראות רלוונטית שוב.
הכסף הדיגיטלי לא נעלם, אבל מרכז הכובד שלו זז. פחות רדיפה אחרי הלהיט הגדול, יותר חיפוש אחרי קהילות, חוויית שימוש ומקומות שבהם לא חייבים להיות ראשונים כדי להרגיש בפנים.
הכותרות עדיין נשבות אחרי המחיר והמותגים הגדולים, אבל בשוק הקריפטו דווקא השכבות השקטות יותר מספרות אם אקוסיסטם הוא טרנד חולף או מרחב שבאמת נבנה.
השלב הבא של פרויקטי בלוקצ׳יין כנראה לא ייקבע רק לפי הטכנולוגיה, אלא לפי היכולת שלהם להפוך ממוצר בודד למקום שאנשים באמת רוצים להישאר בו.
אם פעם היה מספיק לעקוב אחרי שניים או שלושה שמות גדולים, היום התמונה מבוזרת יותר: קהילות נישה, תשתיות ייעודיות וחזרה למקומות שבהם יש שימוש אמיתי.
מהעמוד הראשי של רשת ועד הארנק הראשון, עולם הבלוקצ׳יין מאמץ יותר ויותר היגיון של תיירות: תחנות חובה, מסלולים מומלצים וחוויות מדורגות.
דווקא מסלולי טיול עמוסים ברכבות, מלונות, סיורים ותוספות אופציונליות חושפים איפה בלוקצ׳יין עשוי להתאים, ואיפה הוא עדיין מיותר.
ארבעה יעדי תיירות שונים מאוד מצביעים על אותו דפוס: אנשים נמשכים לאקוסיסטם שיש בו סיפור, שימושיות וזהות. זו גם נקודת המבחן של פרויקטי קריפטו.






