הכותרות עדיין נשבות אחרי המחיר והמותגים הגדולים, אבל בשוק הקריפטו דווקא השכבות השקטות יותר מספרות אם אקוסיסטם הוא טרנד חולף או מרחב שבאמת נבנה.
הכותרות עדיין נשבות אחרי המחיר והמותגים הגדולים, אבל בשוק הקריפטו דווקא השכבות השקטות יותר מספרות אם אקוסיסטם הוא טרנד חולף או מרחב שבאמת נבנה.
השלב הבא של פרויקטי בלוקצ׳יין כנראה לא ייקבע רק לפי הטכנולוגיה, אלא לפי היכולת שלהם להפוך ממוצר בודד למקום שאנשים באמת רוצים להישאר בו.
אם פעם היה מספיק לעקוב אחרי שניים או שלושה שמות גדולים, היום התמונה מבוזרת יותר: קהילות נישה, תשתיות ייעודיות וחזרה למקומות שבהם יש שימוש אמיתי.
מהעמוד הראשי של רשת ועד הארנק הראשון, עולם הבלוקצ׳יין מאמץ יותר ויותר היגיון של תיירות: תחנות חובה, מסלולים מומלצים וחוויות מדורגות.
דווקא מסלולי טיול עמוסים ברכבות, מלונות, סיורים ותוספות אופציונליות חושפים איפה בלוקצ׳יין עשוי להתאים, ואיפה הוא עדיין מיותר.
ארבעה יעדי תיירות שונים מאוד מצביעים על אותו דפוס: אנשים נמשכים לאקוסיסטם שיש בו סיפור, שימושיות וזהות. זו גם נקודת המבחן של פרויקטי קריפטו.
ריו, חבל הבאסקים, קוויבק ובייג׳ינג לא קשורות לבלוקצ׳יין על הנייר. בפועל, הן מציעות שיעור מדויק למדי על מה גורם לאקוסיסטם דיגיטלי להחזיק מעבר לגל ההייפ.
מהמשיכה של ריו ועד ההמצאה מחדש של בייג׳ינג, המקורות לא עוסקים בקריפטו בכלל, אבל מציעים שיעור מפתיע על השלב הבא של התעשייה.
ריו משפצת מוסדות ותיקים, בייג׳ינג אורזת היסטוריה למסלול חדש, וחבל הבאסקים מוכר תרבות דרך חוויה. יש כאן שיעור מפתיע גם ל-Web3.






