השקל בשיא, אסיה מזנקת, והרצליה מקדמת התחדשות: איך מתחברים הסיפורים של הבוקר הכלכלי

האות המסקרן ביותר של הבוקר לא הגיע מטוקיו ולא מוול סטריט, אלא דווקא מזירת המט”ח המקומית: הדולר ירד מתחת ל-2.99 שקלים. זה הרבה מעבר למספר עגול. מבחינת השוק, זו עדות לעוצמה חריגה שמיוחסת לשקל, גם בתקופה רגישה מבחינה ביטחונית ואזורית. כשמצרפים לזה את הראלי באסיה, בהמשך לשיאים החדשים בארה”ב, ואת המשך קידום תוכניות ההתחדשות באזורי ביקוש כמו הרצליה, מתקבלת תמונה רחבה יותר. הכסף נע אל המקומות שנתפסים כחזקים, אבל ההשפעה על המשק הישראלי רחוקה מלהיות אחידה.

במבט ראשון, אלה שלושה סיפורים נפרדים: מט”ח, מניות ונדל”ן. בפועל, כולם נוגעים באותה שאלה. איך נראית כלכלה מקומית שניזונה מאופטימיות פיננסית גלובלית, בזמן שבתוך המשק עצמו עדיין מצטברות שכבות של אי ודאות.

הדולר נחלש, וזה לא רק עניין של שער חליפין

הירידה של הדולר אל מתחת ל-2.99 שקלים מספרת סיפור רחב יותר מתנודה טכנית. שוק המט”ח מאותת כאן משהו על ישראל: יש אמון בזרימת מטבע חוץ, כנראה גם היצע דולרי משמעותי, ואולי גם הערכה שהמשק מצליח לספוג מתחים בלי מעבר חד לנכסים בטוחים. במילים פשוטות, מי שמוכר דולרים וקונה שקלים לא משדר כרגע תחושת לחץ מיידית ביחס למטבע המקומי.

העוצמה הזו יכולה לנבוע מכמה גורמים. חלקם קשורים להייטק ולכניסת מטבע זר, חלקם לפעילות גידור של גופים מוסדיים, וחלקם לשינויים בציפיות לגבי ריבית וצמיחה. לא כל הגורמים נראים בזמן אמת, וממילא עדיף להיזהר מהסבר אחד שמבקש לכלול הכל. ובכל זאת, המסר שעולה מן השוק די ברור: השקל לא מתנהג כמו מטבע של משק השרוי בחרדה מתמשכת.

לצד היתרונות, יש גם עלות. שקל חזק מסייע ליבואנים, ממתן לחצים על מחירי מוצרים מיובאים, ומקל על מי שקונה בחו”ל או משלם בדולרים. מן הצד השני, הוא מקשה על יצואנים, בעיקר על מי שההוצאות שלהם שקליות וההכנסות דולריות. בענפים מסוימים, השחיקה הזו אינה מופיעה בכותרת אחת גדולה, אלא מצטברת לאט, דרך שולי הרווח, על פני כמה רבעונים.

למה העליות באסיה רלוונטיות גם כאן

העליות בשווקים באסיה, ובראשן בניקיי היפני, לא נוצרו בחלל ריק. הן ממשיכות את המומנטום שנבנה בארה”ב, עם שיאים נוספים במדדי המניות ועלייה בתיאבון לסיכון. כשבורסות מרכזיות עולות יחד, ובמיוחד כשהטכנולוגיה ממשיכה להוביל, ההשפעה מגיעה מהר גם לישראל. לא רק דרך תיקי ההשקעות של הציבור, אלא גם דרך מצב הרוח של משקיעים, חברות ומנהלים שמקבלים החלטות הון.

גם הדוחות של TSMC, עם רווחי שיא והמשך ביקוש לשבבים, מחזקים את הקו הזה. עבור ישראל זו נקודה מהותית. שרשרת הערך הטכנולוגית המקומית אולי אינה זהה לזו של טאיוואן, אבל היא פועלת בתוך אותו אקלים גלובלי. כשענקיות שבבים מדווחות על ביקוש עיקש, זה מחלחל גם להערכות שווי, גם לתיאבון להנפקות, וגם ליכולת של חברות טכנולוגיה ישראליות לגייס, להתרחב, או לפחות לקבל יחס נדיב יותר מהשוק.

ובכל זאת, כדאי לשמור על דיוק. עליות בשוקי המניות אינן אומרות שהכלכלה הריאלית מטפסת באותו קצב. לפעמים הן מקדימות אותה בהרבה. לכן האופוריה בשווקים הגלובליים יכולה לשמש רוח גבית, אבל לא הוכחה לכך שכל חלקי המשק נהנים ממנה במידה דומה.

מה מחבר בין מטבע חזק לתוכנית פינוי-בינוי בהרצליה

על פניו, הקשר בין דולר חלש לבין הפקדת תוכנית התחדשות ביד התשעה בהרצליה אינו ישיר. ברמת המאקרו, לעומת זאת, יש ביניהם חוט מקשר. כשהשוק הפיננסי חזק יותר, כשהשקל יציב, וכשהמערכת אינה משדרת מצוקה, קל יותר להמשיך לקדם מהלכים ארוכי טווח. התחדשות עירונית היא דוגמה טובה לכך, משום שהיא נשענת על תמהיל עדין של תכנון, מימון, ציפיות מחירים, ויכולת של יזמים להאמין שיש היתכנות כלכלית לאורך זמן.

העובדה שתוכנית כזו מתקדמת דווקא באזור ביקוש מחדדת נקודה רחבה יותר על הכלכלה הישראלית: הכסף לא נעלם, הוא פשוט נעשה בררני יותר. אזורים חזקים, שבהם הביקוש נחשב קשיח, ממשיכים למשוך יזמות ותכנון. זה לא אומר שכל פרויקט יבשיל במהירות, וגם לא שהמימון הפך לפשוט. אבל זה כן מעיד שהשוק לא נכנס לקיפאון כולל.

במובן הזה, הרצליה היא לא רק סיפור נדל”ני מקומי. היא משקפת את הפער המתרחב בתוך המשק הישראלי בין אזורים ונכסים שנתפסים כמקלט יחסי, לבין מקומות שבהם כל שינוי בריבית, בעלויות המימון או בביקושים מורגש מיד.

המכנה המשותף: כסף שמחפש איכות

אם צריך לתמצת את התמונה במשפט אחד, אפשר לומר כך: השוק מתגמל כרגע עוגנים של יציבות. השקל מתחזק כי המשקיעים לא ממהרים לברוח. שוקי המניות עולים כי ההנחה היא שהצמיחה הטכנולוגית נמשכת. תוכניות בנייה באזורי ביקוש ממשיכות להתקדם כי גם בסביבה מורכבת, יש מקומות שבהם האמון בביקוש העתידי נשמר.

אבל זו לא בהכרח בשורה אחידה לכל המשק. להפך. ככל שההון נעשה ממוקד יותר, כך מתרחב הפער בין מי שנהנה מן הזרימה הזו לבין מי שנשאר מחוץ לה. יצואנים קטנים ובינוניים עלולים להיפגע משקל חזק. ענפים מסורתיים אינם נהנים אוטומטית מראלי בנאסד”ק. וגם שוק הדיור אינו נפתח באופן שווה בכל הארץ רק מפני שפרויקט אחד בהרצליה עבר שלב תכנוני.

מי שמסתפק בכותרות עלול לפספס את העיקר. זו לא כלכלה שפורחת בכל החזיתות. זו כלכלה שבה חלק מהמדדים משדרים עוצמה, בעוד שבשטח קיימת שונות גדולה מאוד בין תחומים, בין חברות וגם בין משקי בית.

מה זה עשוי לומר על השווקים בישראל בתקופה הקרובה

מנקודת המבט של השוק המקומי, השילוב בין ראלי עולמי לשקל חזק יכול לתמוך בסנטימנט חיובי גם בבורסה בתל אביב. מניות שקשורות לצריכה מיובאת, לקמעונאות או לפעילות דולרים-שקלים עשויות ליהנות מסביבה נוחה יותר, לפחות בטווח הקצר. מנגד, חברות יצוא ותעשייה יידרשו לפעול בסביבת שער חליפין פחות נוחה.

גם בשוק האג”ח ובעולם הריבית יש משמעות למטבע חזק. אם הייסוף תורם לירידת לחצי המחירים, הוא עשוי להשפיע בעקיפין על ציפיות האינפלציה. ועדיין, קשה לגזור מכך מסקנה אחת חדה. הריבית המקומית מושפעת לא רק מן המטבע, אלא גם מהמדיניות הגלובלית, מהמצב הפיסקלי ומהתפתחויות ביטחוניות שיכולות לשנות את התמונה במהירות.

בנדל”ן התמונה מורכבת אפילו יותר. עצם הקידום של פרויקט התחדשות עירונית לא מעיד על התאוששות מלאה של השוק, אלא על כך שבכיסים מסוימים ממשיכים לזוז. יזמים, בנקים ורשויות עדיין בוחנים כל מהלך בזהירות, במיוחד בפרויקטים גדולים שדורשים ודאות תזרימית לאורך שנים.

שלוש מסקנות זהירות מהמצב הנוכחי

• השקל החזק משקף אמון, אך במקביל מפעיל לחץ על חלק ממגזר היצוא.
• העליות בשווקים בעולם תומכות בסנטימנט בישראל, בעיקר סביב טכנולוגיה ונכסי סיכון.
• המשק המקומי אינו נע כמקשה אחת: אזורי ביקוש וענפים חזקים ממשיכים להתקדם, בעוד אחרים נותרים זהירים יותר.

בסופו של דבר, הבוקר הכלכלי הזה לא מספר סיפור של אופוריה ישראלית, אלא של סלקטיביות. הכסף ממשיך לנוע, השווקים ממשיכים להגיב, ותוכניות עדיין מקודמות. אבל הבחירה נעשתה ממוקדת יותר: מטבעות חזקים, שווקים עם מומנטום, ונדל”ן במקומות שבהם הביקוש נחשב עמיד יחסית. אולי זה הנתון המעניין ביותר כרגע על הכלכלה הישראלית. לא שהיא חסינה, אלא שהיא מתומחרת באופן מפורט יותר, קשוח יותר, ובעיקר לא שוויוני בין סקטור לסקטור.